5 עקרונות - כיצד להעצים את הילד שלך והילד שבך? רוזלין זוהר
כיצד להעצים רגשית את הילד.ה שלך והילד.ה שבך?
אימהות רבות מתוסכלות בעקבות קשיים של ילדיהן, הן לא בטוחות האם אכן קיים קושי? התהליכים הרגשיים שהילדים עוברים הם מורכבים ומשתנים בשלבי ההתפתחות; תחילה בינקות מתבטאים ביכולת להירדם, יכולת להיפרד מאמא, יכולת לאכול באופן עצמאי ואף היכולת לשחק. מאוחר יותר מיומנויות רגשיות אלו הופכות ליכולת לגבש אישיות עוצמתית ולהתמודד עם מסגרת חברתית, גמילה, פרידות, התמודדות עם תסכולים ובגיל הנעורים נראה זאת גם בשיתוף פעולה בבית, בפניות ללמידה בעצמאות ובטחון לקדם את עצמם. אז איך מעצימים?
תראי את ילדך ממקום של עוצמה ויכולת. להעביר להם מסר אמיתי של יכולת ובטחון ובמקביל להיות בהכלה ולתת להם להרגיש מובנים ואהובים. איך ניתן להם מסר של עוצמה ועצמאות? נאפשר להם להתנסות וגם נאפשר להיכשל, או לא תמיד להצליח; כן, לאפשר להם גם לנעול נעליים הפוך למשל, לפספס פיפי, לקפל כביסה עקום. לא לעשות עבורם הכל ולא למהר לתקן אותם.
הקשיבי לפני שתתני פתרונות. כשהילד המתוק מספר על מריבה עם חבר/ה, קונפליקט בכיתה או כל דבר שמערבב לנו את הבטן, קודם לנשום, להקשיב, להנהן ואז לחבר אותם לרגש, לשאול מה הם מרגישים, מה הם מתכננים לעשות? איזה מחשבות עולות להם? אפשר גם בהמשך לחשוב יחד על פתרונות, אך לא לפני שהקשבנו ואפשרנו להם להעלות רעיונות ורגשות.
התפעלי. בין אם מדובר בפעוט שהצליח להשחיל צורה לקופסא או נערה שהצליחה במשימה לימודית/חברתית – להתפעל מהיכולת, להתפעל מהדרך ומהמאמץ "מדהים איך ארגנת את הזמן השבוע והצלחת להכניס גם למידה", "מקסים…איזה יופי הצלחת לקנח את האף". להתפעל מהלב, להתרגש, להביט במבט מתפעל. תחשבו על עצמכן, כשמישהו מתפעל ממשהו שעשיתן, איך זה מרגיש?
הזכירי לילדך התמודדויות שכבר צלח. למשל פעוט שכבר התגבר על כך שחבר לא יכול לבוא אליו, כשנזכיר לו שכבר הצליח פעם להתגבר על תסכול דומה הוא יצליח למצוא בתוכו כוחות שכבר קיימים וגם המוטיבציה תעלה. נערה שתיזכר מה היא רוצה להשיג בעתיד בלימודים, תמצא בתוכה כוחות להתאמץ. שוב, תחשבו על עצמיכן, אם נזכרתן בתוך משבר בכוחות שסייעו לכן בעבר, יהיה לכן הרבה יותר קל להתגבר, לא?
תהיי קצת פחות אלוהים. כשרוצים להעצים ילד ומראים לו כל הזמן רק חוזק, הצלחה והישגים, בעצם לא מאפשרים לו לקבל את עצמו גם בקושי, כשלון או עצב. חוסן נפשי והעצמה רגשית לא יכולים להתקיים כש"אסור" לילד לבכות, להתפרק, לטעות, לקנא וכדו'. ואם לעצמך את לא מאפשרת, איך תאפשרי לילדך? אפשור רגשי בונה חוסן. תהיי קצת פחות אלוהים.
