הזמן לשינוי תפיסתי: טיפול בקשיים רגשיים והתנהגותיים אצל ילדים בבית ובמערכות חינוך/ רוזלין זוהר

קשיים רגשיים והתנהגותיים בילדים ובני נוער מציבים אתגרים משמעותיים הדורשים התייחסות מחשבתית ומקיפה. בעולם של היום, ובמיוחד בימים המורכבים שבהם אנו נמצאים, השכיחות של בעיות רגשיות נמצאת בעלייה, מה שמחייב טיפולים יעילים. 

עם זאת, חשוב להכיר בכך שטיפול של שעה אחת בלבד בשבוע, ללא טיפול בבעיות הבסיסיות בבית ובמערכות החינוך, אינו מספיק. 

האתגרים והקונפליקטים איתם מתמודדים ילדים אינם פשוט נעלמים; הם גדלים. לפעמים, מחנכים והורים עשויים להאמין (בטעות יש לומר) שלהיות קפדן או תובעני יותר הוא המפתח למשמעת ולחינוך. עם זאת, המציאות מוכיחה שאימוץ גישה כוחנית של "הורדת ידיים" רק מגביר את ההתנגדות. 

כתוצאה מכך, ילדים נכנסים למאבקי כוחות ומתקשים ליצור קשרים בריאים עם דמויות הוריות או דמויות סמכות, הם עסוקים בלהתנגד ולהפריע, דווקא כדי לייצר קשר וניראות. 

מצד ההורים או המחנכים יש תחושה של יאוש וחוסר אונים, ישנה תפילה פנימית עמוקה המבקשת שינוי, אך יחד איתה יש חוסר אמון מוחלט באפשרות לשינוי ומתוך כך ראייה של הילד בעניים פחות חומלות, ובראש המחזיק בתפיסה ישנה של  מאבקי כוחות בסגנון : "אני אראה לו שככה לא מתנהגים". אך העניין הוא שמי שמראה למי בסוף – אלו הילדים לנו, דבר שבטח לא מטיב עם נפשם. 

ההשלמה עם המצב מייצרת העלמת עין, התעלמות של המבוגרים או גרוע מכך, ניסיון ריצוי כמפלט ותפילה עמוקה לקשר קרוב וכפיצוי לקושי הקיים, במיוחד מצד הורים, אך הריצוי או ההתעלמות רק מגבירים את קשיי ההתנהגות והקשיים הרגשיים. 

כה עצוב שכל עשור מחדש אנחנו קוראים מחקרים על עליה חדה בקשיי התנהגות ובקשיים הרגשיים, ומדוע זה קורה? ההשערות מצביעות על שינויים בהורות, בחינוך והתנהלות הורית שמתקשה לספק סמכות יציבה, ואני מאמינה שגם הקושי שלנו לשאת בתסכולים ובאתגרים שלהם, מוביל אותנו ההורים להיות מצד אחד מרצים ומצד שני קצרים וחסרי סבלנות, מאיצים בהם "שיתבגרו כבר", "שיפסיקו לבכות". 

גם בעולם הטיפול, ההשערות עמוקות ותומכות במה שאנחנו רואים בשטח, מדובר על מסרים סותרים ופיצולים, צורך בשליטה וראייה בילד כשלוחה של ההורה, גוננות יתר, שפע מוגזם, מעגלי פיצוי וריצוי וקושי של המבוגרים עצמם לווסת את עצמם ולסייע לילדיהם בוויסות הרגשי. 

ההורות של העידן החדש היא לא פשוטה ומתמודדת עם אתגרים רבים ומתישים, קושי בנוכחות מלאה, מסכים ומסיחים והמון סטרס, אין זה פלא שיש כל כך הרבה ילדים ומתבגרים הסובלים מחרדות, או סף תסכול נמוך וקשיים בוויסות הרגשי שמערערים את השלווה של כל בני הבית בהתמודדות יום-יומית שהם נדרשים אליה. 

הדבר המצער הוא שלעיתים נדמה שלא הבנו כלום, האנושות ממשיכה לצעוד אחרי גישות הורות מפורסמות ומשווקות היטב, ובמקום לראות ילד ולהתמקד בקשיים של הילדים שלנו, אנחנו ממהרים לראות התנהגות ולראות תמונה ורודה של ציפיות תרבותיות, "מה צריך להיות". 

במערכת החינוך ובבתים גם יחד ניתן לראות דמויות מחנכות המתרכזות במסירות בתפקידים השונים, החל מהוראה, ועד פעולות כמו האכלה, הסעות לחוגים, הכנת שיעורים וכדומה, אך עם מעט מאוד אינטראקציה חיובית כמו חיוכים, משחקים או הסבר שאינו מטיף ו"ממשמע", חסרה מעורבות אישית או הבעת רגשות חיוביים. והמצב גרוע במיוחד כשהילדים נזקקים ליותר הכלה וכשהם נוטים לכעסנות וקושי בוויסות הרגשי, אז מפגינים גם המבוגרים יותר התנהגויות שליליות וחוסר סובלנות. 

מה אני מציעה? שינוי בפרספקטיבה :  

הגיע הזמן להחליף משקפיים ולהתבונן בילדינו לעומק, עלינו להעמיק בהבנת האתגרים והמציאות הרגשית שלהם, ילדים אינם יריבים שיש לכבוש, הם בני אדם עם מוחות מורכבים ונפש מורכבת שראוי שנלמד אותה, הרי ילדים לא סתם הופכים למתנגדים, עלינו ללמוד ולפעול כדי להבין היטב את מנגנוני הנפש, להבין את הקשיים שלהם וללמוד איזה מענה נדרש עבורם כדי לייצר שינוי משמעותי עבור הילדים שלנו ועבור מערכת יחסים תקינה ונפש בריאה שכל כך נחוצה לנו, בני האדם, כדי להתמודד עם מורכבויות החיים. 

בסופו של דבר, התובנה המתבקשת היא שהיכולת שלנו להפעיל סמכות הורית משמעותית נעוצה בהבנת הנפש וביצירת קשר רגשי ומשמעותי עם ילדינו, ואז כשנצליח במשימה נוכל גם לתת לנפש לצמוח, לפתח סף תסכול ותחושת ערך ומסוגלות, וכשאלו יהיו - גם קשיי התנהגות וקשיים רגשיים יפחתו. 

עוד מעניין לגלות על כך שגישות הומניסטיות ורגשיות יעילות יותר גם בפיתוח מנגנוני מוטיבציה, למידה והתפתחות, ולא רק בהתנהגות, לדוגמה, מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Educational Psychology מצא שלתלמידים שלמדו בגישה הומניסטית רמות גבוהות יותר של מוטיבציה פנימית והישגים אקדמיים בהשוואה לתלמידים שלימדו בגישה ביהביוריסטית מסורתית. מחקר אחר שפורסם ב-Journal of Humanistic Psychology מצא שלתלמידים שלמדו בגישה הומניסטית רמות גבוהות יותר של הערכה עצמית ועמדות חיוביות כלפי למידה בהשוואה לתלמידים שלמדו בגישה ביהביוריסטית. 

ועדיין, גם הורים וגם במערכות החינוך מאוד אוהבים להזעיק, להעניק פרסים ועונשים (מקל וגזר) ולחלק מדבקות, במקום להכניס יותר תוכניות רגשיות, הדרכות רגשיות, ללמוד לעומק את מנגנוני הנפש הילדית ומשם לייצר שינוי משמעותי.   

הלוואי שהיינו כולנו, כחברה, מסכימים לשנות את התפיסה הישנה ולהכניס יותר הבנה עמוקה של עולם הרגש והנפש.

למידע נוסף על הקורסים הדיגיטלים המסייעים בכך: 

בית הספר להבנת הלב

לפודקאסט - הבנת הלב מנצחת הכל