כל השאלות על טיפול רגשי

ההחלטה על טיפול רגשי לילדים ומתבגרים היא החלטה לא פשוטה, ולעיתים רק כשהמצב ממש מטריד, מגיעה ההבנה שכדאי להגיע לטיפול. 

ההחלטה תמיד מלווה בהמון התלבטויות ורגשות מעורבים. אולי לא חייבים? אולי הבעיה תיפתר מעצמה? אולי עדיף להתמודד לבד? מה עושים בטיפול? מאיזה גיל אפשר להתחיל? מה עושים אם ילד מתנגד אך זקוק?

 אז בואו נעשה קצת סדר -

 איך תוכלו לדעת אם הילד.ה שלכם זקוק לטיפול רגשי?

1. כשהרגשות מתמשכים ועזים - אם באופן עקבי הרגשות עזים ולעיתים נראים לכם כ 'מוגזמים' - כמו כעס, עצב או פחד שנראים לא פרופורציונליים לסיטואציה, אם זה מתבטא בהתקפי זעם תכופים, התמוטטויות או התפרצויות רגשיות חוזרות ונשנות.

2. קושי בניהול רגשות: אם ילד מתקשה לזהות, להבין ולווסת את רגשותיו, מוצף לעתים קרובות, מתקשה להירגע או מפגין התנהגויות אימפולסיביות לעיתים קרובות.

3. שינויים בהתנהגות או הרגלים: למשל נסיגה מפעילויות שנהנו בעבר, בידוד חברתי, בכי תכוף, שינויים בדפוסי אכילה או שינה, גם אנחנו אגב, לא ישנים טוב ולא אוכלים טוב כשהנפש לא רגועה, או ירידה בביצועים בלימודים.

4. חוויות טראומטיות: אם ילד חווה אירוע טראומטי או נחשף ללחצים מתמשכים כמו התעללות, הזנחה או אלימות, התעמרות בבית ספר, חרם, או סטרס מתמשך, פגיעה מינית, הטרדה, או כל דבר חריג כולל שינויים משפחתיים. 

5. דאגות או פחדים מתמשכים: ילדים שמפגינים דאגה מוגזמת, חרדות או פחדים ספציפיים המפריעים לתפקוד היומיומי שלהם, זה יכול לכלול דאגה מוגזמת לגבי בית הספר, אינטראקציות חברתיות, פרידה מאמא, מה יהיה מחר, מי ילך, מה ניקח, מתי נחזור... או פוביות ספציפיות המשפיעות באופן משמעותי על איכות חייהם (פחד מליצנים, מנחשים, מחושך וכד') 

6. תגובות גופניות כמו הקאות לפני בית ספר, לפני ארועים וכד' הם לעיתים סימן לחרדות, חשוב לצפות ולהתייעץ.

7. הימנעות קיצונית מפעילות חברתית, מדיבור, מאוכל, ממשחק משותף..כל אלו סימנים לכך שכדאי להיעזר בטיפול רגשי.

מאיזה גיל אפשר לפנות לטיפול?

טיפול רגשי מתאים לילדים החל מהגיל הרך, לעיתים אף בתקופת הפעוטות, אך הנטייה היא בגילאים הצעירים ללוות את הטיפולים בהדרכות הורים יותר צפופות, מכיוון שבגילאים הצעירים הקשר המשמעותי ביותר של הילד הוא עם ההורה ודרכו יכול להתרחש שינוי מהיר ומשמעותי יותר. ישנם מקרים רבים בהם טיפול רגשי יכול להועיל בגיל הרך, למשל : אחרי ארוע טראומטי (התעללות או פגיעה בפעוטות למשל), חרדה, דכאון ועצבות, הפרעות שינה ואכילה, בעיות הרטבה, ביישנות מופרזת, כעסים והתקפי זעם, אילמות סלקטיבית, הפרעת קשב וריכוז, הפרעות הסתגלות, ליקויים במיומנויות חברתיות וכישורי חיים, ילדים הסובלים מתחושות של דימוי עצמי וביטחון עצמי ירוד וכן בהתמודדות עם מגוון אירועי חיים כמו גירושין, אובדן, מעברים, אישפוזים, מחלות כרוניות, ניצול מיני ופיזי, קשיים משפחתיים, אלימות וטראומות.כמובן שלא בכל מקרה נחוץ טיפול רגשי, לעיתים עבודה עם ההורים יכולה לאפשר התקדמות גדולה, ובגילאי הפעוטות מומלץ להגיע לטיפול דיאדי. 

כמה זמן נמשך הטיפול?

משך כל מפגש 45-50 דקות, בדרך כלל פעם או פעמיים בשבוע, על פי הצורך. 

טיפול קצר מועד מוגדר כטיפול הנמשך בין 10-15 מפגשים, אך במקרים רבים, על מנת לייצר שינוי משמעותי ועמוק, נדרש תהליך ארוך יותר.  זה כמובן תלוי בחומרת הבעיה, בקצב ההתפתחות האישי של כל ילד, במשאבים הרגשיים של המשפחה, ברצף המפגשים ועוד.

מה עושה הילד בחדר הטיפולים?

ישנן גישות שונות, אך לרוב, בטיפול, בשונה מעבודה חינוכית או אימונית, הילד מחליט מה לעשות בזמן הפגישה. 

הוא יכול לבחור האם ומה לצייר, ליצור, לחבר, להדביק, לשחק?  האם לשחק לבד או ביחד, האם לדבר או לא, האם לשתף את המטפלת או לא?לרוב, דפוסי ההיקשרות של הילד ישתקפו מול הדמות המטפלת ויהיו כלי משמעותי בתוך העבודה הטיפולית.

תמיד הקשיים שעולים בחייו של הילד, יצוצו גם בטיפול, רק שאז ניתנת ההזדמנות לתקן דרך תהליך עדין ורגיש, למשל ילד המתקשה להיפרד, תלותי מאוד באמא, וחסר בטחון, בטיפול ירבה לבקש עזרה, לשאול שאלות מרובות ולהזדקק לאישורים, לדבר בקול חלש, לחשוש משיחה וכד' 

דרך התהליך הטיפולי תהיה הזדמנות לחזק בדיוק את ה"מקומות" הללו, ולעיתים בשונה מהקשר הראשוני, הדמות המטפלת תנכיח רגשות ותימנע מלפתור עבור הילד, או לתת תשובות ברורות, אך לא תיתן לו להרגיש לבד.

 למשל - הילד : "אני לא יודע איזה צבע לבחור, מה כדאי לי ?"   

המטפלת  - "זו שאלה טובה, איזה צבע היית רוצה לבחור"? או "זה באמת מבלבל, יש המון צבעים וזה קשה לבחור, אני סקרנית לגלות מה תבחר"

המטפל.ת תמנע מלבחור עבור הילד ותאמר משהו שיעביר לילד את המסר שהוא מסוגל. 

הטיפול תמיד מבוסס על מערכת היחסים בין הילד למטפלת, כשהמטרה הראשונית היא בניית יחסים של אמון וקירבה ומתוך יחסים אלה, יכול המטפל להבין טוב יותר את עולמו הפנימי של הילד, ולסייע לו לפתח מודעות, חשיבה מטיבה, אהבה עצמית, בטחון, ודרך התמודדות עם הקונפליקטים הפנימיים המקשים עליו בחייו. 

השיתוף בתכנים פנימיים, התרחשויות בחייו, מחשבות, חששות וכאבים יתקיים גם כאשר מערכת היחסים קרובה והילד חש קבלה מלאה, וגם כאשר הנפש של הילד כבר חזקה מספיק ומנגנוני ההגנה כבר יכולים לנוח מעט.

 חשוב לי לומר, יש איזשהי אשליה שבטיפול הכל תמיד נעים וכיף, וזה לא מדוייק - זה נכון שבטיפול יש מרחב יותר מכיל, יותר אמפטיה וחמלה, אך בטיפול יש גם תנועות פנימיות מורכבות, עליות וירידות, אכזבות וכעסים, התמודדות עם כאב ועצב, לעיתים גם בכי, ושתיקות, כמו בחיים, 

אך התגובות המכילות, המוכנות להיות עם הכאב של הילד, עם הכעסים והתסכול, בלי שיפוטיות ובלי ביקורת - זה הבסיס לתיקון ולריפוי, ותוך כדי התהליך המורכב והעדין מגיעים לשמחה וצמיחה, חשיבה חיובית ואהבה עצמית. 

טיפול רגשי בילדים הוא תהליך מתמשך, הוא לא זבנג והוא לא אימון המכוון ל"איך נכון לפעול", מטרתו היא לייצר שינויים פנימיים עמוקים ולא רק התקדמויות חיצוניות. 

מה התפקיד של ההורים בטיפול של הילד? 

לפעמים ילדים מאוד מצפים להגיע למפגש ולפעמים לא מתחשק להם לבוא, כי קשה להם להתמודד עם רגשות מסוימים, החל מקושי להיפרד ועד קושי לחוות ולחוש כאב, להתמודד עם הצורך בגמישות, בחוסר וודאות מה הולך להיות כאן, ובחשש הפנימי של "מה יחשבו עלי" 

על ההורים מוטלת משימה מאוד לא פשוטה, לקבל את הביטויים השונים של התהליך, להאמין ולהתמיד בדרך, ולא למהר לוותר.

וכדי לקדם את הטיפול וליצור קרקע פוריה לשינוי ולצמיחה, הטיפול בילד מלווה בהדרכת הורים. בפגישות הדרכה מעלים התלבטויות, שאלות, חששות, מגבשים דרך משותפת ומגלים מה הצעדים הנחוצים להמשך הצמיחה הרגשית של הילד. 

אני מתמקדת בהקשבה לקשיים שלכם, בסופו של דבר, אתם מכירים את הילד שלכם הכי ולהיכרות הזו יש ערך בתהליך הטיפולי, ויחד אנחנו מגלים מה היא הדרך הטובה ביותר עבורכם ועבור ילדיכם. בהדרכות לעיתים יעלו גם כאבים אישיים שלכם, זכרונות מהעבר וארועים מילדותכם הקשורים ומתחברים להתמודדות עם ילדיכם (זה נקרא "רוחות בחדר הילדים") ודרך פרימת הקונפליקטים שלכם, נוכל להצמיח יחד את כולכם. 

בואו נדבר על סודיות במהלך טיפול רגשי לילדים ומתבגרים ?

זה החלק המאתגר להמון הורים. אך כחלק מכללי האתיקה המקצועית אני מחוייבת אליכם ואל ילדכם בסודיות מלאה. 

כל מקרה של מסירת פרטים על הילד או על הטיפול, נעשה אך ורק באישורכם.

הסודיות מופרת רק כאשר נראה כי הילד עלול להיפגע או לפגוע בעצמו או באחרים. במקרים אלה אני מחוייבת לעשות את כל הנדרש כדי לשמור על הילד. הסודיות של הילד נשמרת גם מפניכם, משום שאם הילד מבין שדבריו נחשפים ואין לו מקום פרטי, הוא לא מאפשר לעצמו לחשוף ולהיפתח. 

הסודיות היא מרכיב חשוב גם בבניית האמון עם הילד, אך כמובן שהנושאים המעסיקים את הילד הם בהחלט חלק מהשיח בהדרכות 

(עם מתבגרים בוגרים הסודיות הדוקה יותר גם בהקשר לנושאים, והם חלק מהחחלטה במה לשתף את ההורים, במקרים מסויימים יתקיימו מפגשים משותפים שתפקידם לסייע למתבגריחם להביע את קולם מול ההורה מבלי להיכנס למאבקים)

ואם כבר החלטתם לפנות לטיפול רגשי 

חשוב לי לומר, זו החלטה שיכולה להציף בהמון רגשות, החל מתחושת אשמה "מה עשיתי לא בסדר שהילד שלי זקוק לטיפול? מה זה אומר עלי" וגם דאגה, פחד שזה לא יועיל, פחד שזה כן יועיל ועוד…כל הרגשות הללו לגיטימים והגיוניים, רק חשוב לזכור שהצורך בטיפול אינו מעיד עליכם כהורים או על החינוך, המסירות או מידת ההשקעה שלכם בילדכם.

ילדים, בדיוק כמו מבוגרים, עוברים דברים, תקופת הילדות היא לא תמיד ורודה ופשוטה, וכל ילד הוא עולם ומלואו, נפש האדם היא מורכבת ולא הכל בשליטתכם. תעזרו להם להתמסר לתהליך, הימנעו מלשאול שאלות חודרניות על הטיפול, הקשיבו בהנחת כשהם משתפים מרצונם וכבדו את המרחב הפרטי שלהם. 

במה שונה טיפול רגשי לילדים לעומת טיפול במבוגרים?

יש המון הבדלים בין ילדים ומבוגרים, לילדים טווח קשב קצר יותר, רמת ההתפתחות הקוגניטיבית שונה, והיכולת השפתית והרגשית היא אחרת,היצירתיות, הסקרנות והיכולת המשחקית לכן טיפול בילדים נעשה באמצעות כלים שונים להבעה, החל מיצירה, משחק, אמצעים השלכתיים כמו קלפים טיפוליים וכו' באמצעים אלו הילד יכול להביע את עולמו הפנימי באופן בלתי מילולי, ולעיתים באופן סימבולי - הדברים המתרחשים ביצירה או במשחק, הם גם המתרחשים בחייו של הילד "אני לא רוצה שהצבעים יתערבבו, כמו שאני לא רוצה שאמא תחליט בשבילי" (למשל) גם בתוך המשחק יש השלכות סימבוליות. 

מבוגרים מגיעים לטיפול לרוב מתוך בחירה מודעת ורצון אישי לספר על מצוקה, למצוא פורקן רגשי, לקבל תובנות חדשות ולהרחיב את המודעות האישית וההתפתחות

אך ילדים לעומתם, מגיעים לטיפול בדרך כלל כי ההורים אומרים להם לבוא.

לכן, לשיתוף הפעולה שלכם ההורים יש חלק משמעותי בהצלחת הטיפול.

אני כאן לכל שאלה נוספת