הגיל הרך....לפעמים גם קשה/רוזלין זוהר

את קוראת לנסיכה המתוקה שלך לבוא למקלחת והיא אומרת לך "לא אוצה" , מה את עושה ? 

אתה אומר לנסיך שלך שהולכים לישון והוא רוטן...."לא עכשיו אבא", מה אתה עושה ? את באה לקחת את הבת שלך מהחברה שלה והיא לא רוצה לחזור איתך ? מה את עושה ? 

הגוזל הקטן מבקש עוד בלון בקניון, עוד גלידה או משחק שלא שיך לו, לא רוצה להחליף חיתול, להתלבש או כל דבר אחר.....מה עושים עכשיו? אז מה אתם עושים ? 

חלקכם משחדים : "אחרי המקלחת נאכל גלידה..." או "יש בבית שוקולד, אם תבואי עכשיו אז..." "עוד שני ביסים ואז יש לי הפתעה...." 

חלקכם מאיימים : "אם לא תבואי עכשיו אני לא מקריא לך סיפור" או " אם אתה לא בא אני הולכת " כאילו שבאמת תשאירי את הילדון שלך לבד בבית או בקניון.... 

חלקכם מתחננים : "נו בבקשה ליאורי, כבר ממש מאוחר, בוא מתוקי בבקשה, אמא עייפה " )אינפורמציה ממש חשובה לפעוט בן שנתיים( . יש את המפחידים : "אם את לא נפרדת יפה מעמית יותר את לא הולכת לאף אחד, אף פעם ! " 

או יותר גרוע ולצערי לא מעט הורים משתמשים בזה - 

המפחידים : "אם לא תוציאי את המוצץ יהיו לך תולעים ב בטן" , שיניים עקומות אם תמצצי אצבע, יבוא שוטר ועוד כל מיני דרכים יצירתיות עד מאוד....אך ממש לא יעילות. גם מלחמה היא לא הדרך, הרי מלכתחילה לא רצינו להילחם ובגלל זה אנחנו לא כ"כ רוצים להגיד לא.... ה"מסבירים" למניהם )כמעט כולנו( - "את יודעת שיש ילדים רעבים בסומליה...." או "אם אתה בוכה זה לא נעים לך, ואנשים מסתכלים עלינו ואח"כ מגיעים הביתה בבכי וזה לא נעים...." 

אז מה עושים ? קודם כל, אנחנו חייבים להודות שכל הדרכים היצירתיות אותם הזכרנו קודם, לא באמת עובדות....ודי כבר לשקר לעצמינו שקרים בסגנון "מאז שאמרתי לו שאם הוא לא אוסף את כל המשחקים יבוא שוטר, הוא כל הזמן אוסף...)חוץ מכמה פעמים שהוא באמת עייף/רעב/צמא" (. אז אולי השוקולד עוזר לנו באותו הרגע להקים את הקטנטן מהרצפה או להוציא את הנסיכה מהאמבטיה, אבל בואו נודה בזה - זה לא באמת עוזר ,הרי בעוד חמש דקות לכל היותר יצוץ משהו חדש, ואז תמצאו את עצמיכם כל היום במשא ומתן, מאיימים, מפחידים מתחננים והכי גרוע - נלחמים בילד/ה שלכם. אחרי שהבנו שה"שיטות סבתא" לא ממש תורמות לילד, או לסמכות שלנו או לסדר יום שלנו או אפילו לעצבים הרופפים של חלקינו )שאת הדוגמאות על תומכי ה'פליקים' לא טרחתי לציין אפילו( 

בואו ננסה להבין למה כל זה קורה בכלל.... הכל מתחיל כשאנחנו רוצים משהו אחד ואילו הם - הילדים המקסימים שלנו רוצים משהו שונה לחלוטין - שם, בדיוק שם מתחילה היצירתיות שלנו "להתפתח" ואילו הסמכות שלנו לצנוח , אגב - גם הביטחון של ילדינו מתחיל להצטמצם בדיוק שם - ברגעים האלו, הרגעים שבהם אנחנו נבהלים מילדינו, פוחדים לאכזב אותם, לשמוע אותם בוכים ולא מצליחים להציב גבולות יחד עם לתת תוקף ורשות לרגשותיהם. 

אחרי שלא הצלחנו אנחנו מפתחים תיאוריה שלמה על למה הכי טוב לגדל ילד בלי גבולות, או למה זה שהילד "שובב" זה פשוט הכרחי כי "הוא בדיוק כמו שהדוד שלו היה ..." כמובן שהתיאוריה שלנו מבוססת בעיקר על הצורך שלנו ולא על הצורך של הילד....כי מרוב בלאגן שכחנו כבר מה הצורך של הילד ומה נכון עבורו, עוד גלידה הרי לא לטובתו. 

אז מה עושים ? איך מתמודדים ? איך נותנים לילד את הגבולות הנכונים להם הילד זקוק בלי להרוס את היחסים ? דבר ראשון והכי חשוב - לא לוקחים שום דבר באופן אישי. הרבה פעמים אני שומעת הורים אומרים "הוא עושה לי דווקא, הוא דווקא שפך את המיץ, דווקא לא אוכל, דווקא זורק על הרצפה, היא דווקא לא מתלבשת, הוא מסתכל עלי ואז מפיל...." הם לא עושים לנו דווקא ! מבטיחה לכם. 

אז מה בכל זאת ? 

דבר ראשון - הם פשוט לומדים על עצמם ועל העולם, מהם גבולות היכולות שלהם, איך שומרים על ה"מקום" בגן או בבית, איך מתחברים, הם מקבלים אינפורמציה מאוד חשובה עליכם - ההורים שלהם - על מה אתם מאפשרים להם, כמה הם יכולים לסמוך עליכם, האם לא זה באמת לא, מה אפשר ומה אי אפשר, מה טוב ומה לא טוב ועוד המון המון שאלות שהקטנים שלנו מגלים כל הזמן.... 

דבר שני (והינה יש לך כאן טיפ פרקטי...) - אחרי שלא לקחנו אישי את זה שהקטנטונת שלנו אומרת "לא רוצה" כשאנחנו מבקשים לצאת מהאמבטיה למשל, אז אנחנו פשוט מציבים את הגבול - בלי איומים, בלי כעסים, בלי הרצאות או הפחדות למניהם - פשוט מציבים את הגבול - "עכשיו את יוצאת מהאמבטיה - יפה שלי" הקטנטונת שוב אומרת "לא רוצה" - ואנחנו שוב זוכרים שזה לא דווקא, וזוכרים לא להעביר מסר של בהלה או כעס....ושואלים )בלי להתעצבן בבקשה...( "את צריכה עזרה לצאת ?" ואם אין תגובה אנחנו מיד מוציאים, כי גבול מציבים ולא מחכים לאישור או הסכמה ! בלי כעס ובלי הרצאות מיותרות - בחם ובאהבה ובלי להשתנות ולהפוך ל"מפלצות כועסות", מציבים את הגבול וזוכרים שזה בדיוק מה שהילד זקוק לו. 

בסמוך להצבת הגבול נותנים תוקף אמיתי לרגש "זה ממש מעצבן/מתסכל שצריכים לסיים..., ממש מרגיז..." 

דבר שלישי – אחרי שהילד כבר עשה את מה שהתבקש, או התגבר על מה שלא יכול היה לקבל, זה הזמן להתפעל מיכולת ההתגברות שלו, גם אם היה שם בכי וגם אם זה היה לו קשה "הצלחת להתגבר ויצאת, למרות שממש ממש רצית לה י שאר עוד, וואו" אפשר גם להזכיר את ההתגברות הזו בפעם הבאה שיעלה קושי דומה. "זוכר איך התגברת על ...., וואו, איך עשית את זה ?" בצורה הזו גם הצבנו את הגבול, גם לא נכנסנו למלחמה והכי חשוב העברנו מסר ברור, יציב וחד משמעי וענינו על הצורך של הילד. בהצלחה

טקסט לדוגמא