ויסות רגשי הוא לא להירגע. הוא להישאר מחובר

רוב האנשים חושבים שוויסות רגשי פירושו שילד לומד להירגע לבד. לנשום, להירגע, לספור עד עשר. אבל מחקרי מוח והתפתחות מראים משהו אחר לגמרי. ויסות רגשי הוא היכולת להישאר מחובר לעצמי, לחשיבה ולקשר גם כשיש סערה רגשית.

אצל ילדים, המערכת שאחראית על ויסות עדיין לא בשלה. קליפת המוח הקדמית, שאחראית על עיכוב תגובות, קבלת החלטות ושליטה בדחפים, מתפתחת לאורך שנים. לכן ילדים זקוקים למבוגר שיעשה ויסות יחד איתם. זה נקרא ויסות משותף.

איך נוצר ויסות במוח של ילד

מחקרים בנוירוביולוגיה בין אישית, ביניהם של אלן שור ודניאל סיגל, מראים שכאשר ילד חווה מבוגר רגוע שנשאר איתו בתוך מצוקה, המוח שלו לומד דפוס חדש. מערכת העצבים נרגעת דרך הקשר. דרך ויסות משותף. עם הזמן, הדפוס הזה הופך ליכולת פנימית של הילד.

זה אומר שילד לא לומד ויסות דרך הרצאות או שיחות ארוכות, ובטח לא דרך כעס, עונשים או פרסים וחיזוקים בסגנון :  "אם תפסיק לבכות נעשה…" , אלא דרך חוויות חוזרות של מישהו שמחזיק אותו רגשית כשהוא לא מחזיק את עצמו ולכן מה שבאמת חשוב להמשך הלמידה של הילד לווסת את עצמו, היא דווקא היכולת שלנו להישאר יציבים לצידו.

איך חמשת מיכלי הרגש מסבירים ויסות ?

במודל חמשת מיכלי הרגש, ויסות רגשי נבנה כאשר מיכל ההיקשרות מלא, מיכל הנראות מקבל מענה, ומיכל המשמעות אינו תלוי רק בביצוע. כאשר המיכלים האלו ריקים, המוח נכנס למצב חירום. אין ויסות, יש הישרדות.

לכן ילד יכול לדעת “מה נכון” ועדיין לא להיות מסוגל לעשות את זה ברגע של הצפה. זה לא מעיד על כך שהילד חצוף, או חוסר מוטיבציה, זה מעיד על קושי של ויסות רגשי.

גם הקורס לויסות רגשי לילדים ומתבגרים, קורס דיגיטלי ממוקד שנועד לתת להורים כלים והבנה מעמיקה של הקושי, מתאר אסטרטגיות ויסות שונות ומגוונות, ובניהם היכולת של ההורה לווסת דרך המצב הרגשי שלו עצמו, המשפיע על התגובות, השיח, המסגרת המארגנת שההורה יצליח ליצור בבית וכמובן דרך התגובות של ההורה שיש בהן תוקף רגשי לילד.

למה שיטות של פרסים ועונשים לא מפתחות ויסות ?

פרסים ועונשים פועלים על התנהגות, לא על מערכת העצבים. הם יכולים לגרום לילד להתאפק זמנית, אבל הם לא מלמדים אותו מה לעשות עם הרגש עצמו. לעיתים הם אפילו מחזקים חרדה, כי הילד לומד שהקשר תלוי בהתנהגות שלו, ולכן אנחנו נראה לעיתים קרובות ילדים בגני הילדים, המתפרצים, בוכים, זורקים חפצים, וכשהצוות מקשיח עמדות, המצב הרגשי וההתנהגות של הילד רק מחמירים.

ויסות אמיתי נבנה כשהילד חווה שגם ברגעים של כעס, בכי או תסכול, הקשר לא מתפרק, אך הגבול נשמר.

איך הורה יכול להפוך למקור ויסות ?

כאשר הורה מצליח להישאר רגוע יחסית, לנשום, לדבר בקול יציב, ולהציב גבול מתוך חיבור, הוא משדר למוח של הילד שאין סכנה. זה מאפשר לאמיגדלה להירגע ולחשיבה לחזור לפעול. זהו תהליך ביולוגי, לא רק חינוכי.

זו בדיוק המיומנות שנלמדת בקורס וויסות רגשי ובתוכנית הורות מא׳ עד ו׳. לא טכניקות שטחיות, אלא עבודה עמוקה עם מערכת העצבים והקשר.

איך נראה ילד עם ויסות רגשי מתפתח ?

ילד שמפתח ויסות רגשי יכול לכעוס מבלי להרביץ, להתאכזב מבלי לקרוס, ולהיכשל מבלי לאבד את הערך העצמי שלו. הוא לא נהיה מושלם, הוא נהיה יציב מבפנים. זה הבסיס ללמידה, לחברות, ולחוסן נפשי.

ויסות רגשי הוא לא תכונה. הוא תוצר של יכולות רגשיות ותהליך רגשי שגם ההורה בעצמו יכול לפתח, ולכן לעיתים נדרשת הדרכת הורים מקצועית ושינוי תפיסתי רגשי של ההורה, מכיוון שגם המערכת הרגשית של ההורה או המחנך עשויה לצאת מאיזון כשיש ברקע בכי, צעקות ותגובות עוצמתיות, ובהדרכת הורים מקצועית העבודה תהיה גם לעזור להורה לקבל כלים וגם לעזור להורה להבין את עצמו ולווסת את המערכת הרגשית שלו.

כמובן שגם בעבודה עם צוותיים חינוכיים העבודה הרגשית תאפשר לגבש צוות שיודע לווסת ולהרגיע ילדים, ויודע לשמור על רוגע בעצמו.